<h1>אהל מועד שער הפסח דרך ה'</h1>
<h2>דף לה.</h2>
דברים שאין באין לידי חמוץ אין אדם יוצא י"ח מצה ואורז ודוחן ופולים ועדשים וקרמות שקורין פאילה אינן באין לידי חמוץ מצה שרובה דגן יוצאין בה ואם אכל שיעור אכי' פרס שיש בו כזית דגן יצא בכזית דגן שיש בו.
מצה שנילושה במו פירות לבד אין יוצאין בה לפי שאינה באה לידי חמוץ אלא כשנלושה במים ואפי' במשקין מעורבין במים שהיא באה לידי חמוץ הואיל והיא מצה עשירה.
<h2>דף לו:</h2>
אין יוצאין י"ח מצה במורסן ולא בפת סובין. ת"ר לחם עוני פרט לחלוט ואשישה.
<h2>דף לז.</h2>
יוצאין במצה (נאכלת) [הינא כל] שאין חוטין נמשכין ממנה כשפורסה.
<h2>דף לח.</h2>
אין אדם יוצא י"ח במצה גזולה ואסור לברך עליה ואפי' בדיעבד לא יצא י"ח מצה. (ירוש' [חלה פ"א ה"ה]) גזל מצה אסור לברך עליה המוציא הדא דתימא בתחילה אבל בסוף דמים חייב לו משום שקונה בסופו ומברך.
<h2>דף לט.</h2>
אלו ירקות שאדם יוצא י"ח בפסח בחזרת ובעולשין תמכא (ארחבינא) [חרחבינא] ובמרור ויוצאין בהן ובקלח שלהם בין לחין בין יבשים בד"א בקלח אבל בעלים אין יוצאין בהם אלא בלחין. אין יוצאין בכבושין פי' בחומץ ולא במבושלים אבל יוצאין בכמושין וכל אלו המינין מצטרפין בכזית.
<h2>דף מ.</h2>
אין יוצאין אלא במצה המשתמרת לשם מצה ובשעת קצירה צריך לשמור החיטים לשם מצה שלא יבא עליהם מים וא"צ שימור אחר אלא זה שאמרנו וכן דעת רש"י והגאון ר"י והרמב"ן ודוקא לכתחי' אבל בדיעבד עיקר השימור היא משתטיל לה מים ומחמיר בה"ג ואוסרין שילוש אותה גוי או חש"ו ואע"פ שאחרים עומדים ע"ג ויש שביארו זה השימור צריך שיטיל [מים] בקמח עד שתאפה המצה ונהגו יחידים ואנשי מעשה להחמיר על עצמן ולשין ואופין בעצמם וכההיא דאמרי' [לקמן קט"ז ע"א] לחם עוני מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה ודוקא המצה שאוכלין בשתי לילות ראשונות אבל לא לשאר ימים ופי' הרא"ה דלא חשיב שימור אלא במה שבידו לעשות בו כרצונו אבל משמר של גוי אפי' נעשית מתחי' הטחינה ועד גמר האפייה כראוי לא נפיק ידי מצה.
<h2>דף מא.</h2>
ויוצאין ברקיק השרוי והוא שלא נימוח אבל לא במבושל ומצה שלא נאפית בתנור אין יוצאין בה לדעת קצת מהפוסקים וזה נתבאר בסוף נ"ד מדרך ד'.
<h2>דף מג:</h2>
מצה בזה"ז מה"ת ומרור מדרבנן ואפי' נשים ועבדים חייבין באכילת מצה.
<h2>דף קח.</h2>
המצה נאכלת בהסבת שמאל ומרור א"צ הסבה. אשה אם אינה חשובה א"צ הסבה בן אצל אביו צריך הסבה. השמש צריך הסבה. תלמיד אצל רבו א"צ הסבה.
<h2>דף קח:</h2>
א' אנשים וא' נשים חייבין בד' כוסות בשני לילות הראשונות מפסח ומי שלא שתה אותם חייב מלקות מדרבנן ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו גבאי צדקה מד' כוסות וע"כ אין מקדשין בבהכ"נ בשני יו"ט של פסח וכוסות אלו הם כנגד ד' כוסות תרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את האומות ונראה שע"כ נהגו לומר בכוס ד' קודם ההלל שפוך חמתך. מי שאין לו יין ואינו מוצא ברחוק כמה פרסאות ישרה צמוקין במים ויעשה כוסות. מי שאין לו יין ולא צמוקין עושה הסדר על הפת ומברך המוציא ובוצע ואחר מניח ידיו עליו עד שגומר הקידוש. מי שאינו יכול לשתות יין מפני ששונאו או שמזיקו צריך לדחוק עצמו ולשתות וכל ד' כוסות הללו צריכין הסבה. שיעור כל כוס וכוס צריך רובע רביעית יין חי כדי שתעמוד על רביעית הלוג כשמוזגו וזה שיעור ביצה ומחצה. שתאן חי וכגון שיש בכל כוס וכוס כדי רביעית הלוג ידי ד' כוסות יצא אבל ע"י חירות לא יצא פי' לא עשה מצוה כהלכתה שהחשיבות ביין מזוג וביינות שלנו שאינן חזקים כ"כ יצא אם שתה ממנו שיעור רביעית שתאן בבת א' פי' זה אחר זה שלא על סדר שתיקנו חז"ל לא יצא. כוסות הללו אין להם שיעור למעלה ולעולם דיו שישתה רוב שיעור ואע"פ שצריך שיהא בכוס שיעור שלם. השקה מכוסו לבניו ולבני ביתו יצא והוא ששתו כל או"א רוב שיעור רביעית וא"צ לכל א' כוס חלוק בפני עצמו.
<h2>דף קיד.</h2>
כשבאין מבהכ"ן מוזגין כוס ראשון ומברך ברכת היין ואשר בחר בנו ושהחיינו ואינו מברך ברכת שעשה ניסים וי"ל שהרי בברכת אשר בחר בנו מזכיר שהרי אומר זמן חירותנו. פסח שחל בשבת אומ' ויכולו ומזכיר של שבת בקידוש היום וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. חל במ"ש מברך יקנה"ז יין קדוש נר הבדלה זמן וחותם בהבדלה בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת בא"י המבדיל בין קדש לקדש ושותין כל או"א רוב כוסו בהסבת שמאל ואחר נוטלין ידיהם ומברכין ענ"י לפי שצריך לטבל טבול ראשון ואם נטל ידיו קודם הקידוש י"א שאינו צריך שהסח הדעת אינו נוטל אלא לענין סעודה וי"א שצריך נטילה אחר שקידש לפי שעל כורחו צריך לקדש על היין שצריך הוא בד' כוסות ע"כ יטול ולא יברך ואחר נטילתו מביא כרפס או שאר ירקות ומברך עליו בפה"א ומטבל בחרוסת וכבר נתבאר בנ"ג מדרך ג' משער השבת שאין טיבול זה בחרוסת לדעת ר"ת ור"י ונהגנו לטבל בחרוסת ואוכלין כל או"א כזית ואינו מברך אחריו מפני שעדיין יש לו לאכול מרור.
<h2>דף קיד:</h2>
חוטפין מצה בלילי הפסח ומביא ירקות בכרפס וכיוצא בו ומטבל בהם מי שאין לו שאר ירקות מטבל בחרוסת ומברך עליה בורא פה"א ולאכול מרור וכשיגיע לאותה חזרת שאוכלין אחר המצה אוכלה בלא ברכה. אע"פ שטבל בחזרת מצוה להביא מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין ונהגו להביא זרוע וביצה והא' הוא זכר לפסח והא' הוא זכר לחגיגה הבאה עם הפסח שנאכלת צלי. מי שלא בירך בתחילה במרור שאכל לאכול מרור כי אם בפה"א מברך באחרונה אע"פ שמילא כרסו ממנו. ולענין אם צריך כונה באכילתן כך הוא הדין שאע"פ שהעושה מצוה ולא נתכוון בה יצא צריך לאדם שיהא רגיל להתכוין למצוה וכ"כ רה"ג ז"ל ואו' הרא"ה שאפי' עומד וצווח שאינו רוצה לצאת יצא והביא ראיה מההיא דאמרי' [ר"ה כ"ח ע"א] שאם כפאוהו ואכל מצה יצא. ולעד"ן מאי ראיה היא דשאני מצה שכבר נהנה ודמיא לההיא דאמרי' [כריתות י"ט ע"ב] המתעסק בחלבים ובעריות חייב אפי' לר"ש דפטר בדבר שאינו מתכוין ודין זה של כונה במצוה כתבתי ונתבאר בשער א' מס' מערכת תמיד.
<h2>דף קטו.</h2>
מצה בזה"ז מה"ת כמו שנתבאר בנ"א ומרור מד"ס וע"כ יזהר שלא יכרוך אותם שאם כורכן יבא מרור מדרבנן ויבטל מצה מדאורייתא ומשום שהלל היה כורכן צריך שני זיתי מצה ושני זיתי מרור ואוכל כל אחד בפני עצמו ומברך על המצה לאכול מצה ואוכל ועל המרור לאכול מרור ואח"ך אוכל מצה ומרור יחד בלא ברכה זכר למקדש כהלל.
מצה בזה"ז מה"ת ומרור מדרבנן ואפי' נשים ועבדים חייבין באכילת מצה.
<h2>דף קטו:</h2>
אע"פ שמצוה בחזרת צריכין אנו טעם מרור ועל כן לא ישהה המרור בחרוסת כדי שלא יבטל המרירות. חרוסת מצוה מד"ס זכר לטיט שהיו עושין במצרים וזכר לתפוח דכתי' תחת התפוח עוררתיך ולפי' אמרו ז"ל שצריך לקהויי וצריך לסמוכי וכיצד עושין לוקחין גרוגרת וצמוקים או תמרים וכיוצא בהן ודורסין אותן ונותנין לתוכן חומץ וזכר לתבן מתבלין אותן כדי שיהיו כמו טיט לתבן. בלע מרור לא יצא אבל בלע מצה יצא כמו שנתבאר בנתיב ב'. כרך מצה בתוך המרור ובלע אף ידי מצה לא יצא.
בלע מצה יצא ומנהג הבציעה כך היא פורס מצה ולזכר משארותם צרורות בשמלותם מצניע חציה תחת המפה לאכול אותה באחרונה וחציה מניחה בין שתי השלימות ויש שמניחה ע"ג שלימה אחת ומברך על הפרוסה שתי ברכות המוציא ולאכול מצה כדעת הר"ם ובוצע מן הפרוסה וי"א שבוצע על השלימה בלבד ויש שמברך על השלימה המוציא ובוצע ועל הפרוסה לאכול מצה ובוצע ואהר"א אומר שמברכין על הפרוסה מוציא ועל השלימה לאכול מצה ובוצע משתיהן אח"ך והרא"ה הכריע כדברי הר"ם ואנו נוהגין כדברי אהר"א וכבר דברנו בדין זה בנ"ג מדרך ה' משער הברכות.
<h2>דף קטז.</h2>
ומוזגין כוס שני ומביאין לפניו סל שיש בו ג' מצות וחזרת וחרוסת ושני תבשילין ופורס א' מן המצות לשתים ונותן חצי בין שתי השלימות וחציה השניה תחת המפה ומגביהין הסל ונהגו להגביהו (עד) [על] הכתף זכר למשארותם צרורות בשמלותם ואו' הא לחמא עניא וכל ההגדה וכשמגיע למצה זו מגביה המצה וכשמגיע למרור זה מגביה המרור וגומ' ההגדה ומתחיל ההלל ונהגנו שלא לברך אחריו וכשמגיעין למעיינו מים חותמין בברכת אשר גאלנו עד גאל ישראל ומברך בפה"ג ושותין כוס שני בהסבת שמאל וכל א' צריך לשתות רוב שיעור ואחר נוטל ידיו פעם שניה ומברך על נט"י ונוטל שתי מצות ופרוסה שבתוכן מן הסל ומניח הפרוסה בתוך שתי השלימות ומברך על הפרוסה המוציא ועל השלימה לאכול מצה ובוצע משתיהן ונותנין לכל או"א כזית ואוכלין בהסבת שמאל ומצה א"צ טיבול בחרוסת ואחר אכי' מצה נוטל מן המרור ומטבל בחרוסת ומברך לאכול מרור שאין הפת פוטר החזרת כי מצוה היא וברכה זו פוטרת מברכת ההנאה ואוכלין כל א' כזית בלא הסיבה ולמה א"צ לברך בפה"א מפני שכבר בירך ברכה זו על הירק שאכל אבל אחר אכילתו מברך בנ"ר ולא ישהא המרור בתוך החרוסת ואחר חוזר וכורך מאותה מצה שלישית שנטל כשבירך המוציא וכורך מאותה חזרת הואיל ונעשית בה מצוה וטובל בחרוסת ואוכל וא"צ לברך ואחר אוכלין ושותין כל צורכן.
<h2>דף קטז:</h2>
הלל שבלילי פסחים אין טעון ברכה לפניו לדעת הגאונים וכתב רה"ג אין אנו אומרים אותו לא בתורת שירה ואם בא אדם לברך עליו משתקין אותו והרמב"ן הכריע כדברי האו' שטעון ברכה לפניו מן האחרונים הנהיגו בהרבה מקומות לקרותו אחר תפי' ערבית בבהכ"ן בציבור ולברך עליו וברוב המקומות נוהגים כדברי הגאון ואין מברכים עליו בבית אע"פ שלא קראו בבהכ"נ.
<h2>דף קיז:</h2>
ואחר סילוק אכילתן אוכלין כל א' כזית מאותה מצה שמורה שהצניעו תחת המפה ואין מברך ואינו טועם אחריה כלום ואחר נוטלין ידיהם ע"ג כלי ו[אין] מברכין על נטי' זו שמים אחרונים [אינה] מצוה אלא חובה ומוזגין כוס ג' ומברכין עליו בהמ"ז ואומר יעלה ויבא בבונה (ירוש') ואחר בהמ"ז בפה"ג ושותין בהסבת שמאל ומוזגין כוס ד' וגומר עליו את ההלל ונהגנו לומ' שפוך חמתך וכו' קודם שהתחיל לא לנו וחותמין על כוס רביעי ברכת השיר והיא יהללוך ומברכין בפה"ג ושותין בהסבת שמאל ומברך על הגפן ואחר מיכן אינו אוכל ואינו שותה כל הלילה ואם צמא לשתות מים שותה. רצה לשתות כוס ה' אומר עליו הלל הגדול וזה מהודו עד נהרות בבל וסימן לסדר קנ"ך יהנ"ה ממ"ך פי' קידוש נט"י כרפס יבצע המצה לב' חלקים הגדה נט"י המוציא מצה מרור. כריכה חרוזים לסדר הפסח הקדש והתקדש טבול ופרוס ודרשת רחץ ובצע וחק מצה שמור מרור אכול וכרוך ולחם סתרך ומזונך על כוס והללך גמור.
על כל כוס וכוס מד' כוסות הללו נתקנה ברכה א' הראשון אומר עליו קידוש היום. הב' אומר עליו אשר גאלנו. הג' בהמ"ז. ד' אומר יהללוך. וכתב הגאון ר"י שעל כל או"א מברך בפה"ג והר"ז אומר שאינו מברך בפה"ג אלא על כוס ראשון ועל בהמ"ז וכן דעת הרא"ה וגם רשב"א כ"כ ונהגנו כדברי הגאון ר"י וכן דעת הרמב"ן וברכת על הגפן ועל פה"ג אינו מברך אלא אחר ששתה כולם וכך נהגנו אע"פ שהגאון ר"י אומר שמברך אותה אחר כוס שני וכוס ד' ובין הכוסות הללו (הם) [אם] רוצה לשתות ישתה בין ג' לד' לא ישתה. כוס ה' רשות הוא והרוצה לשתותו אומר עליו הלל הגדול ואינו אומר ברכת השיר ולא על הגפן אלא מניחן לאחר הכל עד שיגמור וחותם ומברך ושותה ואו' ברכה אחרונה ואינו רשאי לאכול ולשתות אח"ך ואם צמא שותה מים וכן מנהג כל ישראל יש שהקשו למה אין מברכין בד' כוסות אקב"ו י"ל משום דיש הפסק ביניהם ואינו רשאי לשתות אותם כא' לא מברכינן אקב"ו.
<h2>דף קיט:</h2>
הבא להוציא אחרים י"ח בשני לילות של פסח יקדש וישתה ויטבול טבול ראשון ויאמר ההגדה וישתה כוס שני ויפרוס המוציא ולאכול מצה ויאכל ויברך על המרור ויאכל ויכרוך ויאכל וכן יעשה בכמה בתים וכן בביתו באחרונה ויגמור סעודתו ויברך על המזון וישתה כוס ג' ועל הד' יאמר הלל וישתה ואחר ילך לבית שני והם יברכו על מזונם וישתו כוסם ויגמור להם ההלל והם יברכו וישתו. גמר סעודתו בביתו תחי' [אין] מוציא לאחרים שהרי אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וכיצד יעשה אומר ההגדה והם יברכו על הכוס אבל ברכת היין של קידוש היום וברכת הלחם של מצה מותר לברך להן לפי שהן חובה וכן המרור חובה ואע"פ שיצא מוציא אבל ברכת ירקות אינה חובה הואיל ואינו יכול לאכול מהן יברכו הן לעצמן והלל יגמור להם לאחר סעודתם והם יברכו על המזון.
<h2>דף קכ.</h2>
ואכילת מצה מצותה כל הלילה. האומר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח ששבועה חלה עליו אפי' על המצוה באיסור כולל וכן מפורש בירוש' [שבועות פ"ג ה"ד] וכן פסק הגאון ר"י אבל מגמרא דילן בשבועות [כ"ד ע"א] משמע דאפי' בכולל אין שבועה חלה לבטל המצוה משום דשבועה אסור גברא ומהר סיני הוא משועבד אל המצוה אבל נדר דהוא אסור חפצא אפי' אינו כולל חל על המצוה.
ובתוספת מחול על הקודש אין אוכלין המצה שהתורה קבעה אכילתה בלילה וה"ה בענין אכי' בסוכה בליל ראשון.
חייב אדם לאכול בשתי לילות ראשונות של פסח בתוך האכילה כזית מצה שמורה והישן בתוך הסעודה כשיקץ צריך ליטול ידיו ומברך המוציא ואוכל ושותה שהשינה מפסקת והוא שישנו כולם ואם נתנמנמו יאכלו דנימנום לגבי אכילה לא הוי הפסקה. מי שבירך ברהמ"ז קודם שיאכל מצה שמורה אם זכור הוא שמה שאכל בסוף אכילתו היה פת שלשה ישראל דיו דמצה באחרונה שמה ואם לא יברך המוציא ויאכל ממנה כזית ויברך עליה ברהמ"ז בלא כוס שאסור לשתות מפני שאמרו בין ג' לד' לא ישתה אחר המצה ואסור לאכול שום דבר ואסור לשתות כל הלילה מלבד כוס הברכה וכוס ההלל ואם רוצה לשתות מים שותה. מי שאין לו אלא כזית מצה שמורה אוכל אותה לאחר גמר הסעודה ומברך עליה לאכול מצה אבל בברכת המוציא (וברכת מצה ומרור) עושה בתחילה על אותה שאינה שמורה ובאחרונה אוכל השמורה.
